איילון חברה לביטוח בע"מ נ' לוי צ'לבי בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק-דין שניתן בהיעדר הגנה ביום 1.7.2010 (להלן – הבקשה ו – פסק הדין):

העובדות וטענות הצדדים:

המשיב הגיש כנגד המבקש תביעה כספית ע"ס 56,019 ₪. אין מחלוקת, כי בוצעה מסירה כדין של התביעה אל המבקשת. בהיעדר הגנה, ניתן פסק-הדין.

עניינה של התביעה, אשר הוגשה כנגד המבקשת וכנגד לוי צ'לבי בע"מ (להלן – חברת צ'לבי) בדרישה של המשיבה – תאגיד ביטוחי – לחיוב המבקשת וחברת צ'לבי בתשלום פרמיה בגין פוליסות ביטוח וכן דמי השתתפות עצמית. החיוב הינו, כך בהתאם לנטען בכתב התביעה, מכוח הוראות חוק חוזה ביטוח, התשמ"א-1981, "מכח היות הנתבעות צד לחוזה הביטוח" (סעיף 5 לכתב התביעה) ולחילופין "מדיני עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט – 1979, וזאת לאור רצונן והנאתן של הנתבעות מהפקת הפוליס (במסגרת היחסים בין הנתבעות, אשר אינם ידועים לתובעת) ומהכיסוי הביטוחי אותו קיבלו מהתובעת. כאשר ברי כי הנאה זו לא ניתנה חינם והיה על הנתבעות לשלם את מלוא הפרמיות וההשתתפויות העצמיות על פי הפוליסה" (סעיף 5 לכתב התביעה).

דיון:

כתב התביעה נמסר כדין למבקשת. בנסיבות כאמור, ביטול פסק-הדין נתון לשיקול דעת בית המשפט, כאשר יש לבחון את הסברו של המבקש למחדל מלהתגונן במועד והאם הוצגה על ידו הגנה אפשרית בפני התביעה.

בהחלטה קודמת שניתנה על ידי נקבע זה מכבר, כי ניתן הסבר מניח את הדעת באשר למחדל (החלטה מיום 11.10.2010); קביעה זו בעינה עומדת.

בחינת סיכויי ההגנה:

המבקשת טוענת, כי אין מקום לחייבה בתשלום פרמיות ביטוח או בתשלום דמי השתתפות עצמית, מהטעם שהמבקשת אינה צד ישיר לחוזי הביטוח שנערכו עם המשיבה, היא לא הפעילה את הפוליסות בגין האירועים הביטוחיים הנזכרים בכתב התביעה ולא יוצגה בהליכים המשפטיים על ידי המשיבה או מי מטעמה. המבקשת מדגישה, כי היא לא פנתה אל המשיבה בבקשה לערוך פוליסות ביטוח וכי הוספתה כמבוטחת נוספת הייתה לבקשת חברת צ'לבי, כל זאת בעקבות התחייבות שנטלה על עצמה חברת צ'לבי במסגרת התקשרותה עם המבקשת (יצוין, כי חברת צ'לבי פעלה לכלול בחוזי הביטוח גורמים נוספים (קבלני משנה)). לפיכך, בהתאם לנטען, משאין התחייבות חוזית ישירה של המבקשת כלפי המשיבה לתשלום פרמיית ביטוח, אין מקום להטיל חיוב כאמור על המבקשת. אשר לדמי ההשתתפות העצמית, המבקשת טוענת כי לא פנתה אל המשיבה בבקשה להפעיל את פוליסות הביטוח בגין האירועים הנזכרים בתביעה, על כן אין מקום לחייבה בתשלום דמי ההשתתפות העצמית.

המשיבה טוענת, כי לנוכח דרישת המבקשת מחברת צ'לבי לכלול בחוזי הביטוח את המבקשת במסגרת פוליסות הביטוח, אין הדבר משנה מיהו הגורם שפנה אל המשיבה בבקשה לערוך את פוליסות הביטוח. נסיבות העניין, כך נטען, מהוות הצעה, קיבול וגמירות דעת, כמו כן – קיים אינטרס ביטוחי. המבקשת, לדידה של המשיבה, הינה צד לחוזה הביטוח והיא חבה בתשלום הפרמיה.

אשר לחיוב בגין דמי השתתפות עצמית, המשיבה טוענת שהמבקשת מחויבת בנסיבות העניין לשאת בתשלום דמי ההשתתפות העצמית, גם אם לא הפעילה בעצמה את פוליסות הביטוח (ראו האמור בסעיפים 23 – 25 לסיכומי המשיבה), ובכל מקרה, המבקשת קיבלה ייצוג מכוח הפוליסות וכיסוי ביטוחי, על כן עליה לשאת בתשלום דמי ההשתתפות העצמית.

לא הונחה בפני תשתית עובדתית מספקת, לפיה המבקשת הינה צד ישיר לחוזי הביטוח, באופן אשר מביא לכדי חיובה בפרמיית הביטוח.

ראו לעניין זה ת"א (שלום ראשל"צ) 7485/01 המגן בע"מ – חברה לביטוח נ' אסטבליסמנט נהל (פורסם בנבו), שם נקבע, בין היתר: "אין בעצם העובדה ששמו של אדם מצוין בפוליסת ביטוח כמבוטח יחד עם אחרים כדי לחייבו בתשלום דמי הביטוח. פוליסת ביטוח מעידה על קיום חוזה ביטוח, ומי שחב בדמי הביטוח הוא מי שהתקשר בחוזה הביטוח ולא כל מי ששמו ננקב כמבוטח".

לא הוצגה על ידי המשיבה "הצעה" מצד המבקשת עצמה או כל מסמך אחר החתום על ידי המבקשת, ממנו ניתן להסיק, כי המבקשת נטלה על עצמה התחייבות לשאת בתשלומי פרמיית ביטוח. ממילא, לא הונחה תשתית עובדתית המעידה על שיעור פרמיית הביטוח אותה התחייבה לכאורה המבקשת לשלם למשיבה (בהצעות לביטוח אומנם מצוין מהו שיעור הפרמיה, אולם ההצעות אינן חתומות על ידי המבקשת עצמה). די בכך על מנת שפסק הדין יבוטל, בכל הקשור לחיובה של המבקשת בתשלום פרמיית הביטוח (אין בתיאוריה מתחום דיני השליחות, אשר הועלתה על ידי המשיבה בסיכומיה (תיאוריה זו לא נזכרה בכתב התביעה) ובדרישת המשיבה לחיוב המבקשת בתשלום פרמיית הביטוח מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט כדי למנוע מהמבקשת את יומה בבית המשפט, בכל הקשור לחיוב בתשלום פרמיית הביטוח, כל זאת שעה שחיובו של מבוטח בתשלום פרמיית ביטוח אמור לנבוע – בעיקרם של דברים – בהוראותיו של חוזה ביטוח, כנהוג, כמקובל ובשים לב לאופיים וטבעם של דיני הביטוח). העובדה שחברת צ'לבי – אשר היא זו אשר התחייבה בכתב לשאת בתשלום פרמיית הביטוח – ציינה בהצעת הביטוח גם את המבקשת (כמו גם גורמים נוספים) כמבוטחת – אין בה כדי להביא לחיובה הישיר של המבקשת בתשלום פרמיית הביטוח (וזאת על אף העובדה שבמסגרת ההתקשרות בין חברת צ'לבי למבקשת כלולה התחייבות של חברת צ'לבי לערוך ביטוח מתאים ולכלול את המבקשת כמבוטחת). המבקשת לא התחייבה במישרין לשאת בתשלום פרמיית הביטוח ודי בכך לצורך ביטול פסק הדין, ביחס לחיוב בתשלום הפרמיה. ישנו גורם שהתחייב לשאת בתשלום פרמיית הביטוח – חברת צ'לבי; העובדה שחברה זו אינה סולבנטית כיום, אין בה כדי להקנות למשיבה זכות לגבות את פרמיית הביטוח מגורמים אחרים. נותרה, עם זאת, השאלה, האם זכאית המשיבה לדרוש מהמבקשת לשלם את פרמיית הביטוח (לרבות מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט), במקום בו בחרה המבקשת (כמבוטחת אשר לא היא אשר פנתה מלכתחילה אל המשיבה בבקשה להתקשר בחוזה ביטוח), בחרה להפעיל את פוליסות הביטוח בעקבות מאורע ביטוחי. משמצאתי (כאמור להלן) שיש מקום לבטל את פסק-הדין גם בכל הקשור לחיובה של המבקשת בתשלום דמי השתתפות עצמית, לנוכח מחלוקת עובדתית המחייבת בירור נוסף (לרבות לאחר מתן אפשרות למשיבה להביא את ראיותיה ולאפשר למבקשת לחקור את עדי המשיבה), לא ראיתי מקום להכריע בסוגיה כאמור במסגרת הליך זה.

בכל הקשור לחיובה של המבקשת בפסק הדין בתשלום בגין דמי השתתפות עצמית, משלא הובאה בפני ראיה ישירה לכך שהמבקשת פנתה אל המבקשת בדרישה מפורשת לייצוג מכוח פוליסות הביטוח וקבלת כיסוי ביטוחי, החלטתי להורות על ביטול פסק-הדין, גם ביחס למרכיב זה בפסק הדין. תמונת המצב בכל הקשור למעורבות המשיבה בהליכים מכוח פוליסות הביטוח, לעובדה שהמבקשת זכתה לייצוג משפטי עצמאי ולעובדה שלא הוצגה אסמכתא ברורה לכך שהמשיבה פועלת מכוח פנייה ישירה של המבקשת אליה, אינה ברורה באופן מספק. יש לאפשר לצדדים להביא את ראיותיהם ולאחר מכן ניתן יהיה להכריע במחלוקת, אשר בעיקרה הינה עובדתית (העובדה שהוגשה על ידי המבקשת הודעה לצד ג' – המשיבה – מחייבת אף היא בירור עובדתי נוסף. יש לבחון, האם צירופה של המשיבה להליך, במסגרת הודעה לצד ג', נעשה מטעמים 'פורמאליים' בלבד (במצב דברים זה, יש לבחון האם חייבת המבקשת בתשלום דמי ההשתתפות העצמית) או שהמשיבה התנערה מחובתה על פי פוליסת הביטוח, דבר אשר חייב את המבקשת בהתגוננות עצמאית והגשת הודעה לצד ג' (יש לבחון, האם גם במצב זה זכאית המשיבה לתשלום דמי השתתפות עצמית מטעם המבקשת; לא מצאתי מקום להכריע במחלוקת המשפטית, כל עוד לא נתבהרה התשתית העובדתית המלאה).

המבקשת הניחה אפוא תשתית עובדתית ומשפטית בדבר קיומה של עילת הגנה, כאשר לא ניתן לקבוע, בשלב זה, כי למבקשת אין כל סיכוי להצליח בהליך, באופן שפסק-הדין שיינתן לאחר בירור התובענה יהיה שונה מפסק-הדין שניתן בהיעדר הגנה.

לנוכח סיכויי ההגנה שהוצגו (די למבקשת שתראה שהגנתה אפשרית ושמיעת עמדתה עשויה להוביל לתוצאה אחרת מזו שניתנה (ע"א 1782/06, רע"א 8991/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ ([פורסם בנבו], 6.4.2008)), בשים לב לעובדה שמחדל המבקשת מלהתגונן במועד אינו עולה כדי התעלמות מדעת מההליך ומחובתה כלפי בעל הדין שכנגד, כמו גם בשים לב לחשיבות הנודעת למימוש זכות הגישה לערכאות (רע"א 8292/00 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון ([פורסם בנבו], 27.2.2001)) וזכות המבקשת לפיה המחלוקת בינה ובין הצד שכנגד תוכרע לאחר בחינת עניינית ולגופם של דברים של טענות הצדדים (ע"א 32/83 ויולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז(3) 431), דין הבקשה להתקבל.

אשר על כן אני מורה כדלקמן:

הבקשה לביטול פסק – הדין מתקבלת.